סיפור ההנקה של טלאור ושקד​

השבוע מתרחש שבוע ההנקה, כמו עוד ימים בשנה הייתי רוצה שלא נצטרך לציין אותם אלא שהם יהיו הנורמה והמובן מעליו.
זכיתי ואני עדיין זוכה להניק את שקד כבר שנה וחצי.
עכשיו בהסתכלות לאחור אני יכולה לומר שאני גאה בעצמי על התהליך המיוחד שעברנו יחד ושאני עברתי.
ששקד נולדה זאת בכלל לא הייתה שאלה מבחינתי וידעתי שאניק אותה. לרגע אחד לא חשבתי שהנקה היא דבר מסובך, הרי כל היונקים בטבע יונקים מאמא והם לא צריכים יועצות הנקה והאמהות שלהן עושות זאת בטבעיות.
עוד בבית חולים הבנתי שהדבר הטבעי ביותר לא בא לנו טבעי. הרגשתי אבודה.
בעזרת יועצת הנקה שהגיע אליי אחרי שהשתחררנו הבנתי שאני צריכה להניק ולשאוב מסביב לשעון. בכנות זה היה קשוח וברגעים רבים רציתי להישבר.
עד ששקד הייתה כמעט בת 4 חודשים ניסיתי להגיע להנקה מלאה בעיקר בכוחות עצמי. 
אלו היו 4 חודשים לא פשוטים, 4 חודשים שהתביישתי. הנקתי עם עזר הנקה, צינורית שמחוברת לבקבוק שבו שקד קיבלה תוספת תמ"ל על ידי יניקה. התביישתי בהנקה שלי והאשמתי את הגנטיקה ואת האחיות בבית חולים ששיכנעו אותי לתת תמ"ל ואת זה שאף אחד לא סיפר לי על קפיצות גדילה. 
ערב אחד ישבתי מיואשת וקראתי תגובות בקבוצה של מניקות ומישהי רשמה שם שאמהות לא לומדות על הנקה כלום וחושבות שהכל ילך בקלות. ממש כעסתי על התגובה שלה בהתחלה אבל מאוחר יותר הבנתי שהיא לגמרי צודקת והיא הייתה הטריגר הראשון לשינוי הגישה שלי. 
בשבוע אחד, גיליתי שיש נשים שתורמות חלב אם ויצאתי למסע איסוף חלב אם, מאותו יום חמישי שנסעתי ברחבי גוש דן ואספתי חלב שקד צרכה רק חלב אם. 
באותו שבוע בעודי יושבת בוכה התכתבתי עם שלי גת בפייסבוק והשיחה איתה הייתה בעיטה משמעותית בתחת.
מבחינתי השיחה הזאת הפרידה אותי מלהפסיק להניק לבין לחזור לסוס ולהצליח בשביל הבת שלי וגם בשביל התחושה האישית שלי.
למחרת בבוקר התקשרתי לשגית לב יועצת הנקה מוסמכת Ibclc ודולה ובדיעבד הצטערתי שלא עשיתי זאת ביום ששקד נולדה.
בשלב שאמהות מתחילות לצאת מהבית, אני התבצרתי בבית והנקתי עם עזר ההנקה ותוספות חלב אם, הצלחתי להגביר את ייצור החלב שלי כך שכמות התוספות ירדה כמעט בחצי.
קיבלתי תמיכה במטרה שלי כי מבחינתי וגם מבחינת שגית הנקה מלאה הייתה אפשרית.
השינוי שבי היה מאוד חזק, הפסקתי להתבייש, הפסקתי להתנצל. הנקתי עם עזר ההנקה בכל מקום שהייתי והתחושה הנוראית שפקדה אותי כל פעם ששאלו אותי מה זה השרוך הזה התפוגגה והתחלפה בתחושה של גאווה.
בסוף לא הגעתי להנקה מלאה, תוספות החלב התחלפו במזון מוצק אבל הקושי נעלם.
השובתת הקטנה שלי הפכה להיות יונקת מצטיינת. 
ברגע שכבר לא היינו צריכות את עזר ההנקה, הכל נהפך קליל ושתינו זכינו בחוויה משותפת.
לפני שנה וחצי לא האמנתי בכלל שעומד לפני מסע מטלטל שכזה ולשמחתי צלחתי אותו וזכיתי.
המסקנה העיקרית שלי היא שכמו לכל דבר חשוב בחיים צריך להשקיע וללמוד. יפה שעה אחת קודם בקורס הכנה להנקה ובליווי של יועצת שחיה ונושמת הנקה ומקיימת מפגשים שבועיים שגם מוציאים אותך מהבית וגם גורמים לך להרגיש שאת לא לבד.
זה גם זמן להודות ל Sagit Lev ו Alona Burla על כל התמיכה והעזרה ובעיקר שגרמו לי להבין שאני לא צריכה להתפשר על מה שאני מאמינה.
וכמובן גם ל Nitzan Banin שהיה איתי במסע הזה והתמודד עם כל השגעונות והמשברים.
ובעיקר לילדה המדהימה שלי שחווה איתי את כל הטירוף הזה ועשתה זאת בגבורה.
בתמונה: פושטקית שנרדמה בהנקה :)

הסיפור באדיבות טלאור שהתפרסם לקראת שבוע ההנקה הבינלאומי 2018

---