איך תינוקות יונקים

במשך עשרות השנים האחרונות התפתחה תרבות הזנה של תינוקות על פי שעון. התרבות הזו קשורה להאכלה בבקבוק. והיא הזדחלה והתגנבה אל ההנקה.

בעוד שתינוקות אוכלים מבקבוק רק כדי לקבל הזנה ואת שאר המציצות שלהם הם עושים ממוצץ והשאיפה שבזמן הזה ואחרי יהיו על הידיים של אמא או מטפל אחר.

במקור ההנקה מיועדת לספק לתינוק את כל מה שצריך, את כל הצרכים שלו - הפיזיים והרגשיים וכל מה שמשתמע מהם. כשתינוק יונק הוא מחובק, מוחזק, יוצר קשר עין עם אמא במידה ולא נרדם, וגם אוכל. כשהתינוק יונק הוא יכול לקבוע כמה חלב אם בכלל יעביר. אם הוא מעוניין לינוק כדי להירדם הוא ידע לווסת את כמויות החלב כך שיעברו מעט. אם הוא רוצה לאכול הוא יעשה פעולה שונה שתעביר הרבה חלב ונשמע הרבה בליעות.

אז היכן טמונה הבעיה? כשתרבות האכלה בבקבוקים מזדחלת אל ההנקה ואז הורים שומעים או אמהות שומעות מהסביבה: הוא הופך את השד למוצץ, אל תתני לו לינוק כדי להירדם, אל תקחי אותו על הידיים כדי שלא יתרגל, ההנקה מעמיסה לו על הבטן ולכן יש לו גזים. תגבילי את התינוק ל 10 דקות מכל שד. זה מספיק.

אבל מה קורה אם התינוק מעוניין לינוק כי כואבת לו הבטן? או האוזן? או כשהוא חולה? כשהוא מרגיש לבד וצריך את אמא? מה קורה כשהוא עייף ורוצה לינוק כדי להירגע מהמציצה ולהירדם?

אז מפספסים את העיקר. העיקר הוא שההנקה מספקת לתינוק את כל הצרכים שלו ואי אפשר להפריד אותם אחד מהשני. כשיש סינכרון טוב בין כל הצרכים של התינוק התינוק מסיים את ההנקה גם שבע וגם מסופק בשאר הצרכים שלו.

ולכן בתמונות אפשר לראות איך הסביבה שלנו מצפה שהתינוק ינק - לפי שעות, כמויות קבועות.

ובפועל, איך באמת תינוק יונק. לפעמים הוא יונק מעט כדי להירדם, לפעמים ינק קצת כי הוא צמא, לפעמים ינק כמה פעמים רצופות בכל פעם קצת, לפעמים יעשה מרווחים גדולים בין ההנקות ולפעמים מרווחים גדולים. התינוק קובע בדיוק כמה הוא צריך כי הוא יודע מה הוא צריך. וכל התערבות שלנו משבשת את מנגנון הרעב והשובע הטבעיים והתקינים שלו ומכבידה גם עלינו האמהות כי יש לנו את הפתרון הקל ביותר להרגיע את התינוק ולהזין אותו תזונתית ורגשית.