אנחנו מביעים רגשות מגיל צעיר מאוד.
יש לנו, ההורים הזדמנות לדברר את הרגשות הללו כדי שהילדים שלנו יגדלו ויוכלו לדבר את אותם רגשות ועוד.
שני פנים לדיבור הרגשות
הראשון קשור למתן שמות לרגשות. שלנו ושלהם. "אני כועס על האיש שתפס לי את החניה. ממש מעצבן."
"אני שמחה שהצלחת להכניס את הנעליים למגרה." "אני עצובה לשמוע שלא נהנית אצל החבר היום."
ועוד כמובן...
והרגשות שלהם.
"אתה כועס שאני לא מרשה לך לאכול שוקולד לפני ארוחת הערב."
"אני רואה שאת מתרגשת לקראת הנסיעה לסבתא וקשה לך לחכות."
השני קשור לאי-פסילה של הרגשות
קשה לנו לראות את הילדים שלנו עצובים, כאובים, כועסים. זה מלחיץ אותנו. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו האפי-האפי כל הזמן. אבל זה לא קורה מכיוון שהם חלק מהעולם ובעולם יש מנעד גדול של רגשות ותחושות. העולם פשוט קורה והילדים שלנו חווים רגשות שונים לגבי דברים שפוגשים בדרך.
זה לא קל והם יחוו את הרגשות האלו איתנו או בלעדינו. כשאנחנו פוסלים את הרגשות של הילדים שלנו ולא נותנים להם מקום גם הם לא נותנים להם מקום.
הילד נפל? "לא נורא, לא קרה כלום"
האמת, שכן קרה. הוא נפל. אפילו אם לא בוכה והילד קם והמשיך, אפשר להתייחס. "נפלת. אתה בסדר?"
הילדה עצובה כי חברה העליב אותה? "שטויות, היא לא אמרה כלום. אל תתייחסי". כן, הילדה שלכם נעלבה. לא נעים לראות את זה אבל היא נעלבה ושום דבר שנעשה לא ישנה את התחושה הראשונית שהיא חווה. "זה באמת מעליב כשחברה שאת אוהבת אומרת דברים לא נעימים".
ילדים שמדברים אליהם את הרגשות שלהם וגם את הרגשות שלנו לומדים להגיד בעצמם מה הם מרגישים. השיח הופך להיות אחר. כשאנחנו מתייחסים לרגשות של הילדים ונותנים להם מקום גם קל לשחרר ולהמשיך הלאה.
קיים מנעד גדול של רגשות ולא רק עצב, כעס, קנאה, פחד... אפשר להתחיל בזיהוי הרגשות הבסיסיים בגיל צעיר ובהמשך לפרוט את הרגשות גם לרגשות הביניים... התייחסות אליהם עוזרת לילדים להבין שהמנעד הזה קיים גם אצלם.
אפשר כמובן גם לספר לילדים סיפור שקרה לכם באמת וגרם לכם להרגיש רגש כלשהו. הנירמול עוזר לילדים להבין את הסיטואציות השונות ולהרגיש שהם חווים רגשות רגילים ולא להתבייש ברגשות שלהם. מתי מתחילים? מגיל ינקות... זה אולי נשמע דבילי לדבר על עצמנו לעצמנו אבל גם כאן מדובר בשריר. שעם קצת אימון כשהילד יוכל לדבר בעצמו זה כבר יהיה חלק מהשיחה ביניכם. אני כאן בשבילכם 052-2827900